<h1>חדושי הראב"ד — ע"ז</h1>
<h2>דף ז:</h2>
[ע"ז מ"ד ע"ב] אביי אמר גניבות', וקרי לה גנובה, כלומר בפחד השיב לו וכסה את דבריו ממנו שלא הגיד לו את המותר לנו.
<h2>דף יד.</h2>
[ע"ז מ"א ע"ב] אתמר ע"ז שנשברה רשב"ל או', ונ"ל ה"מ כגון דאשכחה במקום שהרבים מצויים שם דא"א שלא ראה אותה גוי, דאמ'[רינן] קמא דאשכחה בטלה, אמר אנפשה לא מצלא, ונכרי מבטל ע"ז שלו ושל חבירו, אבל במקום דאיכא למיחש שמא לא ראה אותה גוי משנשתברה, אסו', מ"ט השתא מיהא איכא למיחש דבאסורא אתאי לידיה וה"ל ע"ז ביד יש'[ראל], ק"ל להאי פי' הא דגר' בשמעתי' [מ"ב ע"א] יש'[ראל] אינו מבטל ע"ז של נכרי, ומקשי' ואמאי תהוי כע"ז שנשתברה מאיליה, ואי בטלה הגוי בעי', מאי קא מקשה ליה, אכתי איבעי ליה למיתב דיש'[ראל] לא מבטל ע"ז, דהא מעשה דיש'[ראל] לא מהני מידי עד דחזי גוי ומבטל לה, אלא ודאי מסתמא מבטל לה ומיד היא בטילה.
[ע"ז מ"ב ע"ב] קס"ד כגון ששברה וקתני יתיז בקנה, לומר שנוטלן לעצמו, אלמא בטלי, מיהו אשרה עצמה אסו' דעקרה קימת, ומ"ה יתיז בקנה אבל לא יעלה ויטלם, ובהקדש לא נהנים, כדמתרץ לקמן בגדולין הבאין לאחר מכן. ר' אבהו אומר ר' יוחנן, אפי' תימא דשברה עצים ממנה, ומאי דקאמר יתיז, לאו לעצים אלא אפרוחים, וכדמפ'[רש] לקמיה. אסברה לך אפרוחין, ומפריחין, פי' תנא רישא ביצים גבי הקדש לא נהנין וה"ה לאשרה, תנא סיפא אפרוחין גבי אשרה מותרין וה"ה להקדש, מ"ט ביצה כיון דלא נידי ה"ל כתוספת ע"ז, משום דהיינו רביתיהו דדרכה של עוף לקנן באילן ולגדל שם את ביציו, וכיון שהביצים גדילים בעמידת הקן ה"ל כגידולי האילן, א"נ כיון דצריכי לאילן ה"ל כגוף האילן ומתסרי מדרבנן, מי' לא הוו להו גדולים ממש, ואסו' כאן וכאן דגבי הקדש נמי גדולי הקדש ננהו, מיהו אין מעילה בהנך גדולין, אפרוחין כיון דנידי מנפשיהו תו לא מחזו כגדולי אילן ומשום הכי מותרין כאן וכאן ונהנין מהן בתחלה, ואע"ג דתנן במ' מעילה [י"ג ע"א] הקדיש שובך ואח"כ [וכו'] ואין מועלין [במה שבתוכו], מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא, ה"מ שובך דגבי הדיוט נמי יוני שובך ויוני עליה יש בהן גזל מפני דרכי שלום [ב"מ ק"ב ע"א] משום דהוי כחצר המשתמרת, אבל כאן דחצר שאינה משתמרת היא ולא קביעא דירתן בגווה אפי' מפני דרכי שלום לית בהו, וגבי הקדש נמי נהנין מהן בתחלה, וי"מ דר' יעקב לא בא להתיר מה שאסר ר' אבהו אלא לפרש מה שהניח הוא, דר' אבהו אוקמא להאי יתיז דאשרה באפרוחין, ואפי' אפרוחין לגבי הקדש לא נהנין מדרבנן, ור' יעקב בא להוסיף ולפ' דדוקא אפרוחים דאסירי בהקדש ושרי באשרה, אבל ביצים אפי' באשרה נמי אסירי, מה"ט דפרי', וכן עקר, והא דקתני כאן וכאן מותר, משום דמותר מדאוריתא, וקמ"ל באשרה לא גזרי' באפרוחין.
<h2>דף יח.</h2>
[ע"ז ס"ח ע"ב] ור"ש, אמר לך היכא דשבח מעקרא מחמת אסור לבדו אסר ליה, ומודינא לכו ואסירי, אבל הכא באותו שבח עצמו התר היה עמו ואין התר מצטרף לאיסור. ואפי' איסור לאיסור לא מצטרף דתנן, במ' ערלה [פ"ב מ"א] הערלה וכלאי הכרם עולין (בק"א) [בר"א] ומצט' ורש"א אין מצט', שאם (עלו) [נפלו] ג' קבין ערלה וג' של כ"ה [—כלאי הכרם] לתוך ק' סאה של התר אותו התר מבטל הערלה בפני עצמה שהיא לו ר"א, ומבטל הכלאים כמו כן בפני עצמו, ואם היה הכל ערלה או כלאים היה כלן אסו' שאינו אלא א' בק', והיין שנפל לתוך העדשים בודאי לא אצט', אלא או לגלויי טעמא דשאור של חולין תחלה דלאו כר' זירא הוא אלא משום דפגים מעקרא נמי פליגי, א"נ היא גופה אשמעי' דיין לתוך עדשים וחומץ לתוך השעורים נט"ל הוא.
<h2>דף יט:</h2>
[ע"ז נ"ב ע"ב] איתיביה כל הכלים, ואי ק"ל התם ע"ז ממש הוא ואין להם בטילה אפי' להדיוט והיאך אפשר לאשתמושי בהו, איכא למי' ס"ל למק' דאין אדם אוסר שאינו שלו אפי' ע"י מעשה והנהו לאו דידיה הוו ולא מתסרי, ואע"ג דמעל בהו לא נפקא לחולין, דתנן במעילה פ' הנהנה [י"ט ע"ב] אין מועל [וכו'], מ"מ שמעינן דלא קנסי' בכלים כדקנסי' בכהנים כדכתי' [מ"ב כ"ג] אך לא יעלו. מזרחית צפונית, במ' מדות [פ"א מ"ו] גבי לשכת בית המוקד. ששקצום לע"ז, שבנאום לע"ז, וה"נ ס"ל למק' דאין נאסרות אפי' ע"י מעשה משום דלאו דידהו הוו ואפ"ה פסלינהו לגבוה, ורב פפא גופיה מצי לתרוצי ליה התם ע"י מעשה אפי' ע"י הדיוט נאסרה, אלא חד מתרי טעמי נקיט.
<h2>דף כ.</h2>
[ע"ז מ"ו ע"א] אי זהו אילן שגידועו, פי' מדלא כתו' שיעקר אותו ממקומו. הוי אומר זה אילן, דעקרו מותר ותוספתו אסו', דאע"ג דמהני בו תפיסת ידי אדם בשעת נטיעתן ומ"ה אסרה רחמ' למיסרי כתלוש, ה"מ למה שאינו מחובר בשעת עבודה כגון תוספתו שעדיין לא נתחבר לאילן, ואע"ג דתפיסת ידי אדם לית' בההיא שעתא, אבל לעיקר אילן דמחובר גמור הוא מקמי עבודה לא מהני בו תפיסה דלמפרע למיסרי השתא במחובר, מיהו לגבי השתחואה לבית אמר' [מ"ז ע"ב] שכולו נאסר, דההיא דינו כתלוש לענין ע"ז, מפני שהבית אין לו שרשין ואינו אלא כאבן המונחת ע"ג קרקע.
